אישה ומעמדה
אישה - זה איש ואיש שקיבלו מודעות אחת שמשותפת לשניהם, כאשר הזכר והנקבה רוצים להתחבר בניהם זה מעמד של אש באש והתוצאות של המעמד הזה נקראת בשם אחד: אישה. דהיינו, התורה של הזכר ושל הנקבה. כאשר האישה של הזכר תהייה תואמת לאישה של הנקבה זאת ממלכת הקדושה. ולא יאמר עוד: "את שפחה ואתה עבד אלא את מלכה ואני מלך – זוגיות לשמה". השאלה הנשאלת היא: מי מוכן להפסיד את מה שהוא חושב שהוא ניצח?...
אני יהוה הוא האלהים
כאשר פלוני מדבר ואנחנו לא מבינים אותו מיד אנחנו אומרים הוא לא שפוי – כך לימדו אותנו גדולי חכמי הדור. דת, מדע וקבלה העצימו את מה שהם לא יודעים וכדי להישאר מעצמה אחרי מה שהם העצימו ולא יכולים להחזיק את זה (פרנויה)... דבר אחרון שנשאר להם לעשות להשפיל את העם. "ולא עם הארץ חסיד"?!...כך הזהירו את ראשי העם, אך ראשי העם כופרים בתורה ובעצמם. אני... נמצא בכל אדם ואדם השאלה היא: באיזה תורה אני יכול לדעת את האני הפנימי שלי ולהתחבר למשפט: "אני ולא מלאך ולא שרף הוצאתי אותך ממצרים"?!...
אני יהוה הוא האלהים – נשמה:
אני אהיה ו' – אלהים.
אהיה אני ו' - אלהים.
אהיה אני אלה - יום.
אלה אני – יום אהיה.
יום – אני אהיה אלה.
על זה נאמר: "אהיה שלח אותי".
כל המשפטים האלה הם מורכבים מטעמים, דהיינו, אותיות א,ה,ו,י שהם מראים את ההדר והתפארת, כשם שאנחנו מוסיפים לאוכל טעמים. כך שאם לא היינו מוספים טעמים, האוכל היה טפל. למה הדבר דומה: זכר ונקבה שעומדים מול המראה, את כל כספנו ואת כל כוחותינו ואת כל מאודנו אנחנו מניחים את זה על הבבואה, על הדמיון שלנו, כאשר אנחנו לא יודעים, מי מעבר למראה רואה אותנו ואומר לנו שאנחנו יפים - כאשר בא הגשם ועושה אותנו לא יפים.
אם אנחנו מורדים את הטעמים, את האיפור שאנחנו מנחים על הפנים, את הריחות שאנחנו מתבשמים בהם, את המותגים שאנחנו מלבישים את הרובוט ויוצאים במערומינו... את המסכות שאנחנו מניחים על פנינו – זה הזמן לדעת מי הטפל.
אישה יפה תסרח – כך טענו גדולי התנאים. העולם הזה עם מודעות של רובוטים הפכו את המילה אישה למה שרואות עיניהם שנקראת נקבה. וכאשר הרובוטים הביאו את הנקבה למודעות אישה יפה ומלבישים אותה בתפארתה, או, מפשטים אותה כדי לרצות את רצונם לזה נקרא - אישה יפה תסרח. אישה היא מודעות: איש – ה'. דהיינו, תורת האיש, דהיינו, אם האיש נותן תורה, דרך ארץ, מונחים, הלכות, פסיקות, חוקים, משפטים, מותר, אסור, טוב , רע...שהם נקראים תורת האיש - שהם לא תואמים יום יום למציאות היום. על תורת האיש הזה אומרים – אישה יפה תסרח.
אין נקבה ואין זכר, הזכר הוא הנקבה והנקבה היא הזכר, כך ביום שהנקבה והזכר יהיו לאחד שנאמר: "והייתם שניכם לבשר אחד" - שוויון, דהיינו, היא והוא יהיו איש. הוא יהיה איש, הקדוש ברוך הוא. והיא תהיה עטרת בעלה. בנקבה נמצא "הקדוש ברוך הוא", כך שכאשר הרובוטים עשו את הנקבה לכלי שרת, הם עשו את "הקדוש ברוך הוא" למשרת, שאותיות נקבה הם: נ' שהיא האות הראשונה במילת נשמה. כך ששלוש האותיות של הנקבה ושל הנשמה שנותרו הם: "שמה קב'ה", שהם: "משה - קדוש ברוך הוא". נקבה = נקב – ה'. כשם שכל אדם ואדם ייצר הסקרנות הוא שמוביל אותו בחייו, הוא אף פעם לא יכניס את ידו בנקב הסלע שחצוב בהר מפחד ההקשה של הנחש. כך מדוע הוא מכניס את אבר מינו לנקב התורה שנקראת נקבה שכל מחשבתו היא לספק את ייצר מינו. השאלה שנשאלת היא: "מי הנחש?!...
כדי לדעת לענות על התשובה ולא להיות נחש ולעזוב את הנקבות לרוחם. לא צריך להעצים את המשפט: "אני יהוה הוא האלהים". אלה להוריד את כל הטעמים, ובשוויון צורה להוריד את כל הטעמים שקיימים בנו שהם: קנאה, כבוד, שקר וחמדנות שהם הם גורמים למחלות ולמלחמות ולא נותנים לעולם הזה לזכות בתחיית המתים. כך שהאותיות שיישארו מן המשפט הם: נ, ל , מ. שכולנו יודעים מה משמעות ראשי תיבות: 'נל"מ'. אין כיסוי לכל הדברים שאנחנו שומעים מראשי העם, מהרבנים, מהמדענים, מהמקובלים, מהשופטים שהם שפוטים ומהרופאים שהם חולים – אין. ומה שנשאר ל"ערב רב" זה היש, והם מתחלים להעצים את "יש מיש" שאלו הם אותיות "שמש" ללא טעמים ומה שאנחנו מקבלים: העולם הזה נשרף והם קוראים לזה – חור באוזון. דהיינו, העצמת הדינים שהם קוראים לזה: "שולחן ערוך", או לחילופין, יהדות – יהודים.
כדי לקבל כיסוי על ראשי תיבות נל"מ שהם יצאו מהמשפט: "אני יהוה הוא האלהים", שהם בגימטרייה 120 , אנחנו לא צריכים להעצים את הערב רב שיושבים בגן חיות שנקרא: "כנסת ישראל" – אנחנו צריכים לכבד את הנקבה יותר מאשר אנחנו מכבדים את גופנו. מכיוון, שבנקבה נמצאים 12 השבטים שנקראים - אלהים. וכאשר אנחנו אומרים לנקבה "והרי את מקודשת לי"... משמעות המשפט הוא: לא לקרוא לנקבה האישה שלי ולרשום אותה במשרד התחבורה ותהפך להיות הרכב שלי – לא. אלא להוציא מתוך הנקבה שלי שנמצאת בתוך הפנימיות שלי את רוח האלהים שנקראת: "את". כך שתפקידה של הנקבה שלי שעומדת מולי היא להוציא את נשמתי - "עזר כנגדו". כשם שהיא מוציאה את נשמות ילדיי הגשמיים כך היא צריכה להוציא את נשמת ילדיי הרוחניים. כך כל הזמן הנקבות מוציאות נשמות. על כן הנקבות נקראות אלהים – שהם הדין.
כדי שהנקבות יהיו עזר ולא נגד אנחנו לא צריכים להוריד להם את השערות מעל הראש – לא. אלא אנחנו צריכים לדעת מה אומר לנו המקלט שקולט בשערותיו את מה שמשדר לנו היקום. כך שאם נוריד את שערותיה שהם אנטנות הקליטה הן בעשייה והן במחשבה, דהיינו, לא נתייחס אליה! בטענתנו שהיא שפחה, זונה היא אשר פיתתה אותנו לאכול מעץ הדעת, בשוויון צורה שערותינו גם ירדו בעשייה. כך שתעשו מחקר ותראו את כמות הקרחים שנמצאים על פני כדור הארץ ומה מצבם הנפשי...
נקבות = נקב – ות. כך שאם נתחיל השנה הזאת לדעת את מהות שתי האותיות ו"ת שהם העולם הזה בפרוד שהם פרד. שפרד נקרא: דת, מדע וקבלה. אש, מים ורוח ונעשה אותם אחד, דהיינו, איחוד בסוד המשפט: "ואהבת לרעך כמוך – אני אלהים". אנחנו נתחבר ליום "שבת", ששבת נקרא עולם הזה באיחוד. וכשם שהשבת קדוש שנאמר: "כי אשמרה שבת אל ישמרני". כך אנחנו צריכים לשמור על הנקבות שתהייה נקבה קדושה, דהיינו, 'קדוש ו"ה'. וכאשר הנקבה קדושה הזכר קדוש ולכן אומרים: "לכה דודי לקראת כלה פני שבת נקבלה"...כאשר לכה דודי...תהיה כלה דודי, זאת היא מודעות: "אישה עטרת בעלה"...פה החלפנו מודעות: "השמשות – השמשה". שאם לא נעשה את זה כך ולא נלמד את מערכת הזוגיות שקיימת בעולם הזה שנאמר: "זכר ונקבה ברא אותם"...ימשיכו להיות גרושים, תמשיך האישה להוריד את שערותיה, ימשיכו הקרחים להתרבות, עורכי הדין יתעשרו והדיינים ימשיכו לקרוא לאישה – שפחה.
הכתובים יפים, מסקרנים, אמתיים, שקריים, הזויים, דמיוניים, אפשרי, בלתי אפשרי...34 שנים אני נמצא עם אשתי שהיא יכולה להעיד עלי שלא גידפתי אותה, השפלתי אותה, הרמתי את קולי עליה לא בפניה ולא שלא בפניה וכבדתי אותה יותר מאשר כבדתי את גופי. ואני יכול להעיד על עצמי לפני העליונים שבעליונים ולפני העליונים שבתחתונים שגם במחשבה שלי לא פגעתי ולא השפלתי את אשתי מתוך המודעות שנתנה לי אשתי באומרי: "אני יהוה הוא האלהים". כך שספרי "מלחמת הרוח בחומר" לא היה נכתב – וכך היקום היה נשאר.
"אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה"...
"וידע האדם את חוה ותהר לו"...
"צריך למות כדי לדעת את האישה – תחיית המתים".
"ברוך שעשני כרצונו – וברוך שביטל את רצונו".
